 |
| רדיוהד |
אני אפתח את הפוסט במשפט אחד שאחרי שתקראו אותו בפעם הראשונה תגידו "כאילו דהההההה" אבל המשפט הזה יכול למצות ולסכם את כל מה שיש לי לומר על רדיוהד. וזה הולך ככה:
"מה שאני הכי אוהבת ברדיוהד זה שהם לא אואזיס".
זה לא אמור להיות עמוק או מתחכם ואין פה שום טריק של פסיכומטרי... ומיד אסביר:
הסיפור של אואזיס הוא סיפור ידוע, הלהקה הבריטית המפורסמת מהניינטיז היא להקה מעולה אבל יש לה חיסרון אחד גדול. היא התחילה בקו מסוים של מוזיקה ומאז מעולם לא חידשה. תוך 3 שניות כשאתם שומעים שיר של האחים גלאגר האנטיפטיים אי אפשר להכחיש שהוא מסריח כולו מאואזיסיות. במשך 7 אלבומים חברי הלהקה ניגנו את אותו הסגנון, אותו הכיוון ולא ניסו לחדש מעולם.
 |
| רדיוהד VS אואזיס |
ואני דווקא אוהבת את אואזיס ומעריצה אדוקה של משוגעים בריטיים (ראו פוסטים קודמים על רובי ויליאמס או להקת בלר) אבל השכלתי להבין שלהקה טובה היא להקה שיודעת להתבגר מוזיקלית.
ורדיוהד בדיוק שם, התבגרו לנגד עיננו מאלבום לאלבום כמו ילד שרק אתמול למד לנגן את יונתן הקטן והנה הוא כבר מנגן את הסימפוניה השמינית של בטהובן.
המעבר מבריטפופ לפאנק רוק למלודיות עם נגיעות אלקטרוניות ואפקטים ממוחשבים, ה"לא להתמסחר" אך גם "לא ליפול לאיזוטריה", "לא להתחנף" אך גם "לא לאבד את הנשמה", להתנסות בצלילים אלקטרוניים באולפן אך גם לשמור על פורמט להקה על הבמה, על כל הפרדוקסים האלה בדיוק רדיוהד יושבים.
one of my favorites
הם מהפכניים, מעצבנים ופלצנים אך בעיקר מוזיקאים נהדרים. ואני טוענת שמוזיקאים נהדרים הם לא מוזיקאים שעושים מוזיקה נהדרת (לפחות לא במאה אחוז מהזמן). מוזיקאים נהדרים הם מוזיקאים שעושים מוזיקה נהדרת בחלק מהזמן ובחלק אחר פשוט מתנסים, מתקשקשים, מותחים גבולות (גם של סבלנות) ומשתדלים לא לשעמם. ברור שזה לא תמיד מושלם, הרי כולנו יודעים שכשלא הולכים על בטוח משלמים מחיר. פלופים נוראיים לצד הבלחות גאוניות, קתרזיס מוזיקלי לצד אכזבות גדולות אך 15 שנה שרדיוהד גורמים לעולם שלם להסתער על כל אלבום חדש שלהם לאחר הודעה תמימה אחת לציבור.
 |
| רדיוהד |
והנה לפני מספר חודשים הם הוציאו אלבום חדש ומבריק the king of limbs ורק על הדרך מגיע להם שאפו. בתקופה של היום בה ליידי גאגא ובריטני ספירס מוציאות את העולם מדעתו באמצעות טיזרים, רמזים, הודעות יח"צ וציוצים סביב סינגל אחד מסכן, באים רדיוהד ומשחררים אלבום שלם כמעט ללא התראה. פתאום קם אלבום בבוקר (הוא לא מרגיש כי הוא עם... זה סתם מוזר) אלבום שלם, חדש, ארבע שנים אחרי קודמו (המצוין) In Rainbows בלי רעש ובלי צלצולים.
והנה לכם עוד פרדוקס: אצל רדיוהד דווקא המחסור ב"רעש וצלצולים" הוא מקדם הרעש הגדול ביותר.
גם In Rainbows יצא במקוריות תחילה רק ברשת, כשהרוכשים מוזמנים לשלם כמה שבא להם. 60% מהרוכשים החליטו אמנם לא לשלם בכלל, אבל ההכנסות מ-40% שכן שילמו עלו אפילו על רווחי האלבום הקודם שלהם.
אז בפעם השמינית "הלהקה החשובה בעולם" הצליחה ליצור אלבום מאתגר, מעניין, לא קל לעיכול ולא מנסה למצוא חן. היללות של טום יורק (סקסי), האווירה הדיכאונית והצלילים החייזריים – הכל כל כך משונה אבל גם כל כך יפה.
רדיוהד... שאפו, עשיתם את זה שוב!lotus flower מתוך The king of limbs
ברור לך מה יהיה הפוסט הבא כן? :)
השבמחקאוהבת אותך עד אין קץ
A
ואני חשבתי שהם כבר התפרקו לפני 3 שנים...
השבמחקכל יום לומדים משהו חדש:)
היי
השבמחקאיני מכיר אותך ואני מגיב ישירות לנאמר
ואת צודקת ...באמ ת כאילו דהה :)
OASIS כבר אינה קיימת כ 3 שנים ואינה נחשבת כבר יותר מעשור
ב2005 נעשה סקר ע"י מגזין Q לגבי הלהקות המשפיעות בעולם .במקום השני דורגו RADIOHAED.[במקום הראשון היו הביטלס]
RADIOHEAD נחשבת מאז OK COPUTER ללהקה האלטרנטיבית החשובה ביותר בעולם. בכל התייחסות עיתונאית לקולדפליי יש רמיזה לכך שהם תוצר לוואי של OK COMPUTER [ולפעמים מהלהקה עצמה].
עוד משהו יפה בRADIOHEAD היא שכמה שהיא פופולארית היא לא לכולם
טוב לדעת שעוד מגלים אותה