האמת שיצא לי לחשוב הרבה על קורט קוביין, סולן נירוונה ב-1.10.11, היום בו חגגתי יומולדת 27. גם אני נפלתי בפח הנדוש של מחשבות על "מועדון 27", המועדון הנחשק אליו התקבלו כמה מהמוחות היצירתיים ביותר כמו ג'ניס ג'ופלין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון וטובים ורבים (מלחיץ משהו). לא בגלל שאני כמוהם עוסקת ברוק מרדני ועושה סמים ללא היכר אלא בגלל שהמספר הזה גרם לי לחשוב על כמה קצרים יכולים להיות החיים לפעמים. וכיאה לי לא יכולתי לעבור את היום מבלי שיעלו לי תהיות פילוסופיות של מי אני, מה אני ולאן הגעתי עד היום...
בחזרה לקורט... קורט קוביין, זמר וכותב שירים מוכשר, מנהיג להקה כריזמטי וכוכב רוק מיוסר שעלה מעוני לגדולה, הוא בדיוק מה שהיה דרוש לסצנת הגראנג' של אותן השנים.
הפנים המלאכיות והקול החרוך היו סימן ההיכר של מנהיג הלהקה שהחזירה את התשוקה לעיניהם של חובבי הרוק האלטרנטיבי.
בחזרה לקורט... קורט קוביין, זמר וכותב שירים מוכשר, מנהיג להקה כריזמטי וכוכב רוק מיוסר שעלה מעוני לגדולה, הוא בדיוק מה שהיה דרוש לסצנת הגראנג' של אותן השנים.
הפנים המלאכיות והקול החרוך היו סימן ההיכר של מנהיג הלהקה שהחזירה את התשוקה לעיניהם של חובבי הרוק האלטרנטיבי.
שנת 1991 (ללא ספק ה-שנה של המוזיקה) הביאה את הפריצה המיוחלת בדמות אלבום האולפן השני של הלהקה Nevermind שהגיע עד מהרה למעמד פלטינה. אני חושבת שאף אחד לא באמת האמין שנירוונה יכתבו מחדש את יחסי הכוחות בין המיינסטרים לבין השוליים. לנירוונה היו טונות של כישרון ומזל, הם עבדו עם חברת תקליטים שהאמינה שאפשר לעשות דברים אחרת ולהחתים אמנים בעלי דרך חברתית-מוסיקלית שונה ולא רק נערי פוסטר וגם מפיק מוסיקלי מבריק (בוץ' ויג) שהצליח לשכנע את קורט קוביין לתרגם את הטקסטים הכבדים והרוח הפנקיסטית לשפה שתדבר להמונים.
בפעם הראשונה ששמעתי את "Smells Like Teen Spirit" השיר הפותח את האלבום והסינגל שהפך את נירוונה לפרצוף של MTV בשנות ה-90 נראה לי שהבנתי כיצד התרגש הדור של ההורים שלי מהביטלס, הסטונס או לד זפלין. זה היה רגע מכונן בתור חובבת מוזיקה צעירה שכמותי. הקלטתי את השיר והקשבתי בזהירות למילים ולא הפסקתי להתרגש.
בשבועות האחרונים חזרתי לשמוע קצת את ""Nevermind הוא עדיין נשמע מצוין, אבל חלק חשוב מהכיף של ההאזנה החוזרת הוא להיזכר במה ובמי שהיית אז ובכלל בתקופה הנפלאה הזו שאני כה מתרפקת עליה של שנות ה-90. כיום, אני מודה, קשה לי להתרגש ממוסיקה כמו שהתרגשתי בחדר ילדותי.
לא תהיה עוד שנה כמו 1991 לרוק, וכנראה שגם לא יכתבו יותר תקליטים שישפיעו (וימכרו) כמו Nevermind והידיעה הזו אפילו מבאסת יותר מהמוות של קורט קוביין. מוות שהפך אותו ב-1994 לאייקון שהוא משמש עד היום למיליוני צעירים חובבי רוק בעולם. מוות שתרם רבות להפיכת "Nevermind" לתקליט העצום שהוא. כן, גם אחרי 20 שנה.
לא תהיה עוד שנה כמו 1991 לרוק, וכנראה שגם לא יכתבו יותר תקליטים שישפיעו (וימכרו) כמו Nevermind והידיעה הזו אפילו מבאסת יותר מהמוות של קורט קוביין. מוות שהפך אותו ב-1994 לאייקון שהוא משמש עד היום למיליוני צעירים חובבי רוק בעולם. מוות שתרם רבות להפיכת "Nevermind" לתקליט העצום שהוא. כן, גם אחרי 20 שנה.
about a girl - השיר האהוב עליי ביותר מתוך האנפלאגד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה