Shiny happy people או R.E.M ועדנה המורה לפסנתר

אם יש להקה שתמיד מעלה חיוך על פניי זו ללא ספק R.E.M. הזיכרון הראשון שלי מהם הוא בגיל 7, חזרתי מבית הספר, עשיתי שיעורים כמו ילדה חננה טובה וראיתי קצת טלוויזיה בחדר של ההורים שלי (זה היה לפני התקופה שלכל ילד בן שנתיים היתה טלויזיה בחדר, לפטופ או אייפד במקרה הטוב). בין תוכנית לתוכנית בערוץ הראשון עלה לפתע קליפ שמיד ריתק אותי למסך. זה היה הקליפ הכי צבעוני ומגניב שראיתי של השיר shiny happy people. מייקל סטייפ, סולן הלהקה קופץ ללא הכרה בחליפה צהובה וכובע צהוב לראשו, לידו סולנית אדמונית עם שמלה אדומה ומבריקה ושפתון בוהק (עד היום אין לי מושג מי זאת) וברקע קיר עמוס גרפיטי צבעוני מלא בציורים שמחים. כולם קופצים, כולם רוקדים, כולם מחייכים ומחזיקים ידיים כאילו אין צרות בעולם.

כעבור כמה חודשים הלכתי לחברה ומהחדר של אחותה הגדולה שמעתי לפתע שוב את אותו השיר. דפקתי בנימוס על הדלת ונשארתי איתה בחדר עד ששמעתי כמעט את כל הקלטת. לימים הבנתי שזו קלטת פיראטית של האלבום out of time שיצא ב-91. התחננתי ממנה שתלווה לי את הקלטת שנשארה אצלי עד עצם היום הזה :)

הקלטת הייתה מלאה ראשי תיבות וקשקושים בטיפקס ולורדים צבעוניים כמו הלוגו של MTV, R.E.M FOREVER וכדו'. אני זוכרת איך התמלאתי גאווה והרגשתי גדולה ומאגניבה כשהייתי מכניסה לטייפ בחדרי את הקלטת ומקשיבה. הקשבתי לקלטת בלי סוף וכך התאהבתי בשאר השירים מתוכה כגון near wild heaven,
 radio song ו - losing my religion.

באותם הימים הייתי בחוג פסנתר אצל עדנה, מורה לפסנתר ושכנה מהבית ממול. זה היה אחד מיני המון חוגים שהייתי רשומה אליהם בתקופה הזו של חיי. אז מה היה לנו? בלט, דרמה, טבע, מחשבים, מלאכה, מחול, תכשיטנות (כן, יש דבר כזה...) וכמובן פסנתר. עד עכשיו אני לא מבינה איך החזקתי בשיעורי פסנתר כמעט 5 שנים אמנם עם אצבעות של פסנתרנית אבל בלי טיפת קואורדינציה בידיים. לכן המזכרת היחידה שלי מכל הרזומה המפואר שלי בפסנתר היא היכולת לנגן את המנגינה והליווי מתוך הסרט "ביג" (כשטום הנקס מנגן בעזרת הרגליים על אורגן הרצפה המפורסם בחנות הצעצועים שוורץ שבניו יורק). וגם זה כשכל יד בנפרד!

בתור חובבת מוזיקה צעירה התאכזבתי מאוד לגלות שכל השירים שאני לומדת לנגן הם שירים שאינני מכירה... אז מזה שווה בכלל?! וסליחה מראש למוצארט ושופן.

הודעתי לאמא שלי: "זהו! אני רוצה לפרוש! עם כל הכבוד לעדנה השכנה החביבה, אני עם הפסנתר גמרתי!". אמא שלי והיצירתיות הכה אופיינית שלה הציעה לי פשוט לדבר עם עדנה ולהסביר לה שאני רוצה ללמוד לנגן שירים שאני יותר אוהבת ומתחברת אליהם. וכך היה! כולי מרוגשת, לקחתי את הקלטת הלוהטת של r.e.m שלי, כיוונתי אותה ל-shiny happy people ויצאתי למשימה המיוחלת בביתה של עדנה.

בכל פעם כשהגעתי אליה, עדנה בדיוק הייתה מסיימת לצפות ב"מסע בין כוכבים" ומתפנה אליי ובכל פעם מחדש שאלה אותי אם גם אני במקרה צופה בזה וכשאמרתי שלא היא תמיד הייתה אומרת "חבל"...

הודעתי לה בחגיגיות: "היום באתי עם יוזמה חדשה! הבאתי קלטת עם שיר שאני אוהבת במיוחד ואני רוצה שתלמדי אותי לנגן אותו!". אני זוכרת את המבט המודאג בעיניה של עדנה :)

התחלנו להאזין לשיר ביחד, ומי שמכיר את השיר יודע שהשניות הראשונות בתחילתו ממש לא

מייצגות את ההמשך שלו. מדובר בהתחלה קלאסית למדיי ונעימה, אלו היו כמה שניות שעדנה חייכה אליי באושר וגאווה עד שהגיטרות והתופים הופיעו ואז היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.

אני חושבת שעדנה יצאה מזה איכשהו עם תירוץ כי עד היום אני עדיין לא יודעת לנגן את shiny happy people. עברו 20 שנה... אבל אף פעם לא מאוחר מידי. מעניין מה שלום עדנה...