I saw the sign או למה אני מסרבת להאמין ש-Ace of Base נאצים

יש לי בקשה לכל ילדי שנות ה-90 פה! תנסו להיכנס לאווירה ולדמיין לעצמכם את הסיטואציה הבאה: יום שישי ויש מסיבת יומולדת לילדה מהכיתה. המסיבה מתרחשת במקלט המסריח של הבניין המשותף בו היא גרה. השעה 18:00. אתם נכנסים פנימה (יש מצב שאתם לובשים אוברול ג'ינס??), המקלט מפוצץ בלונים וקישוטים דביליים שלא מביישים סוכה בסוכות ואיך שאתם נכנסים אתם כמעט מתעוורים מהשילוב הקסום של האור האולטרא סגול, הפליקר, אורגן האורות ומכונת העשן. אתם מריחים את העשן כבר? כמובן שהכל בחסות דיג'יי מחוצ'קן בן 17 שלא מפסיק לחפור במיקרופון על זה שיש פרסים (קלטת ריקה זה לא פרס בנאדם!). אתם מסתובבים במקלט הקטן, כולם עדיין עומדים בצדדים, אף אחד לא רוקד עוד. אתם הולכים לשולחן בצד שעמוס כל טוב, ממש בחירתה של סופי: חצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ או חצי פיתה בלי כלום... זה מה יש תתמודדו! כל הבנות גבוהות בצורה היסטרית אבל גם עקומות בצורה היסטרית עם גשר על השיניים, מכנסיים שמגיעים עד הציצים אבל בלי הציצים וכל הבנים גמדים עם תסרוקת צלחת על הראש. אתם איתי? עכשיו מגיע ההיי לייט – ברקע מתנגן שיר של ה-להקה של מסיבות האנדרגראונד הטובות ביותר של הניינטיז. עוד לפני שחלמו על הברקפסט קלאב ולפני שהתחילו לאלף את החתול והכלב. אני מדברת על לא אחרת מ-Ace of fucking Base!

אני באמת לא צינית, יש לי נפש נוסטלגית ורומנטית. כמה שהתקופה הזאת נראתה לי קשה מנשוא ושאלות תהומיות כמו "הוא אוהב אותי?" או "הוא מאוהב בי?" או "מתי הוא יציע לי חברות כבר?" היו כל עולמי, הייתי חוזרת לימים האלה ובגדול.

אייס אוף בייס מזכירה לי את ניחוחות העבר. כשאני שומעת את happy nation אני צוחקת לעצמי כי אני נזכרת בבנים שניסו להפחיד אותנו בהפסקה וסיפרו לנו  שתחילת השיר זה בעצם צפירה ושבעצם הם שרים "בינתיים אני אהרוג אתכם, הייתי כאן לפני כולם" ואם שומעים את השיר מהסוף להתחלה אז הם בעצם אומרים "אני שונא יהודים", על העטיפה יש צלב קרס והסולן אחיין של אחות של הגיס של היטלר. אחחחח איזו תקופה של תמימות :)

All that she wants, The sign, Wheel of fortune כולם נשמעים קצת אותו הדבר אבל כולם גורמים לי לרקוד כמו מפגרת ולדמיין שיש מסביבי מעגל של ילדים בני 10.

בתוך מעטה הטראשיות הניינטיזי, אייס אוף בייס נחשפת כפנינת פופ על-זמנית!

ולהוכחה קבלו את הסיפור הבא שהתגלה לידיי: אולף אקברג ויונאס ברגן, שני המפיקים שהמציאו את המותג "אייס אוף בייס" איבדו את זה לגמרי בשנת 2009. הם שמעו את "אלחנדרו" של ליידי גאגא וזיהו בו את הקאבר שלהם לקלאסיקת הרגאיי "Don't Turn Around". בעוד הם פרשו עקב תחושת חוסר רלוונטיות, הם צפו בליידי גאגא מתניעה מחדש את השיר שלהם, מוסיפה לו מלתחה אקסצנטרית ופעילות אינטראקטיבית כמו שרק גאגא יודעת והופכת אותו ללהיט ענק. במקביל הם קראו שקייטי פרי מעריצה אותם ועוד מכונות פופ משומנות רבות שלאט לאט הודו בכך.
זה לא מקרי, אייס אוף בייס היא אחת הלהקות הכי משפיעות על הצליל של הפופ בשנים האחרונות. היא הייתה להקת היורו-פופ הראשונה שהצליחה בגדול גם בארצות הברית, וכעת, כשהצליל שהנחילה לפני עשור וחצי נהפך לתו התקן של הפופ המסחרי העכשווי, אקברג וברגן הרגישו שהגיע הזמן לחלוקת דיבידנדים מחודשת. זה קרה בשנת 2010 בדמות האלבום "The Golden Ratio". כיאה לעידן הריאליטי של ימינו, הזמרות המקוריות הוחלפו בשתי בוגרות "כוכב נולד" השוודי (עצוב) אבל האבסורד הוא שהאלבום הוא לופ אחד גדול! אייס אוף בייס מושפעים בו מקייטי פרי,ליידי גאגא, קשה ובריטני שבעצמן הושפעו (כלומר, המפיקים שאיתם הן עובדות) מאייס אוף בייס.

מלכת פופ - קייטי פרי

המלכה האם - גאגא

אייס אוף בייס בימים הטובים

מצד אחד, משמח אותי לגלות שנוסחת הקסם שעבדה לפני יותר מעשור פועלת גם היום אך מצד שני, חבל שלא הכל פשוט כמו בימי מסיבות המקלטים, חבל שעכשיו אנחנו כל כך שטחיים וזקוקים לתיווך של ספק זמרות ספק מתערטלות אמריקאיות (לא רוצה להכליל) כדי לצרוך פופ טהור ונקי כמו שצריך.

אני הולכת להכין לי איזה חצי פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ ולשמוע משהו טוב :)