"אני במוד שרה מקלכלן!"... מכירים את המוד הזה? מחשבות נודדות? אובר דרמה? לעתים טיפה רחמים עצמיים? לפני כשני עשורים התופעה נקראה "מוד טוני ברקסטון" ובשנים האחרונות הנטייה היא להגדירה כ"מוד אדל".
בתור דרמה קווין לא קטנה באופן כללי ובפרט בתקופה האחרונה אני נוטה להתכנס במוד הזה יותר ויותר. |
| התמונה להמחשה בלבד :) |
השבוע האחרון היה לא פשוט עבורי בעקבות מגוון רחב של סיבות. ולמי שהמציא את הקלישאה "צרות באות בצרורות" אני מאחלת לו &*&%*$%#!!!!
אני שונאת קלישאות... אבל אם הן לא היו נכונות בסופו של דבר הן לא היו קלישאות מה שמחייב את כולנו לבלוע רוק ולחיות איתן בשלום. ובדיוק בגלל זה אין לי מנוס אלא מלהגיד לעצמי: "הכל זה לטובה", יהיה בסיידר" ולברוח קצת לטקסטים של שרה מקלכלן.
 |
| שרה מקלכלן |
רגע! בנים, אל תסגרו!! איזה קיטש הא? שרה בהחלט שוברת שיאים... אחותי, לקרוא לשיר I love you זו הפקציות בהתגלמותה.
אבל גם אני כמו כל בחורה רומנטית, פנטזיונרית, חיב"סית וכן, לעתים קרובות פקצה אוהבת לשמוע את שרה מקלכלן, בעיקר כשאני עצובה. גם אני (ואל תגידו שלא ניסיתם) אוהבת לשמוע שיר סופר-קיטשי, לעצום עיניים ולדמיין שאני בסצנה של סרט והכול דרמטי וגדול מסביבי.
 |
| שרה מקלכן |
מביך לומר שגם ההיכרות שלי עם שרה היא די "פקצתית"... זה קרה בעת צפייה בסדרת הקאלט והחפירה האינסופית "פליסיטי".
שוב אני פונה לילדי שנות ה-90 פה! זוכרים שבשנות ה-90 המאוחרות התחילו לקום סדרות על בני נוער חופרים? שלא מפסיקים לנבור ברגשות, להתעסק בדימויים ולעשות מכל עכבר פיל? פליסיטי ודוסון קריק היו החלוצות של הז'אנר... אחרי זה קמה רורי גילמור ואמא שלה יימח שמן שהתגלו כדחפור האנושי בהתגלמותו...
 |
| דוסון - חופר ובוכה |
בקיצור, אהבתי את פליסיטי. פליסיטי, כמו השירים של שרה מקלכן באה מאהבה.
למי שלא כל כך בקיא: פליסיטי (קרי ראסל), הבחורה והתלתלים, הייתה מאוהבת בתיכון בבן קובינגטון החתיכי, בחור שמעולם לא דיברה איתו עד טקס הסיום. מהרגע שהוא כתב לה הקדשה אישית בספר המחזור היא החליטה לנטוש את כל תוכניותיה ללימודי רפואה בקליפורניה ולנסוע בעקבותיו ל-NYU שבניו יורק.
 |
| פליסיטי ובן |
קריפי... אבל עכשיו גם אפשר להבין למה התכוונתי כשאמרתי שהבחורה באה מאהבה. בניו יורק היא מגלה שלא כל הנוצץ זהב הוא ושבן הוא לא המציאה הכי גדולה מה שגורם לה לשמוע ההההההמון שרה מקלכלן :) דבר שהתבטא לחלוטין בפרקי הסדרה.
 |
| בנות גילמור - טוחנות מים |
בנימה באמת אופטימית... אמנם לא הייתי מאחלת לאנשים שאני אוהבת להיות עמוק במוד מקלכלן אבל אני חושבת שמידי פעם זה טוב. לי אישית המילים והמלודיות עוזרות להתחבר לעצמי, לרגשות שלי ולהבין שאני ממש לא לבד ואפילו ברגעים אלה ממש יש אנשים שמרגישים בדיוק כמוני.
המוד הזה משתלב מצוין עם מזג האוויר שבחוץ. אני מכירה את שרה הזו אבל מודה שמעולם לא שטרחתי לשים שיר שלה בכוונה- אם בדיוק התנגן לו משהו בגלגל"צ אז מעולה, ואם לא- זה גם בסדר.
השבמחקעכשיו אני קצת מחכה לדאון הבא- מבטיחה שהיא תהיה הפסקול שלי.
ואיזה כיף שנגמרו כל הסדרות החופרות האלו!
שמעת שעושים סרט איחוד לדוסון???
סורי על הצרות- נקווה שהשנה הבאה תתחיל קצת יותר נפלא!
כתוב נפלא!!!!
השבמחקעכשיו צריך להוציא לימונדה מכל הלימון הזה.
שרה מקלכן התפרסמה לראשונה בבאפי בפרק סיום של העונה השניה עם השיר FULL OF GRACE, שהוא אחד המצמררים שלה.
השבמחקבכל אופן אהבתי :)
איים ספיצ'לס .
השבמחקבא לי מוד של אדי ביולי בברלין!
השבמחקהשיר הכי מזוהה עם גב' SARHA Mclachlan
השבמחקזה כמובן הביצוע הזה:
http://youtu.be/e5S8yU9e8Mg
היישר מהסרט המדהים :
ארמון של סורגים..
ממני זה שאוהב לקרוא קצת קיטש... :)